שאתה מתחיל לרצות לקבל לא רק בשביל עצמך
אלא כדי שתוכל להעביר את זה הלאה
אתה עובר תודעה.
ומשם?
העולם מתחיל לתגמל אותך בקצב אחר
לא הבנתי...
בוא ניתן דוגמא. נניח ויש לך פחד במה. ואתה בהופעה של עומר אדם בירקון
ובמקרה עומר אומר לך, שומע? אני חייב להשתין,
יש מצב שאתה עולה לבמה לשעשע את הקהל 5 דקות?
כל העיניים עלייך, זיעה קרה, סחרחורת, מה יהיה, מה יחשבו, מה יגידו, איך אני אצליח וכו׳
עכשיו קח את אותה סיטואציה, ותוסיף לה משתנה אחד:
עומר (כפרה עליו נדיב ידוע), שניה לפני שהלך להשתין,
השאיר לך מזוודה עם 100,000₪ ורשימת שמות
ואומר לך:
תוך כמה חודשים (ואולי אפילו שעות) אתה תרוויח יותר.
זה יקרה. זה כמעט בלתי נמנע.
כי התודעה שלך פשוט תכיל יותר.
אבל זה כבר לא יהיה הדבר שיגדיר אותך.
כזו שלא משנה כמה ייכנס — אתה לא תלוי בזה.
כזו שאתה לא מנסה להרשים — אתה פשוט קיים.
כזו שאתה מתעורר בבוקר בלי השוואות.
כזו שאתה נותן את מה שיש לך — ולא מפחד שייגמר.
עדויות תודעה
וזה ממכר.
הסביבה שלך תרגיש את זה.
ואז?
הם ירצו גם.
ושם — אני אכריח אותך להעביר את זה הלאה.
למה?